<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן ו'</h1>
<h2>דף ס:</h2>
דין כתיבת הימים של גט כהלכתו. כך יכתוב בשלישי ברביעי בחמישי ביו"ד באמצע. בשני בששי בלא יו"ד באמצע. יום ראשון יכתוב באחד בשבת. ויכתוב ביום אחד לירח פלוני בשני ימים בשלשה ימים בארבעה ימים בחמשה ימים [בששה] בשבעה בשמונה בתשעה בעשרה [ימים]. באחד עשר יום בשנים עשר יום בשלשה עשר יום בארבעה עשר בחמשה עשר בששה עשר בשבעה עשר בשמונה עשר בתשעה עשר בעשרים יום. באחד ועשרים יום בשנים ועשרים יום בשלשה ועשרים בארבעה ועשרים בחמשה ועשרים בששה בשבעה בשמונה בתשעה ועשרים יום. ואם יהיה ר"ח ב' ימים אם יכתוב הגט ביום שני יכתוב ביום אחד לחדש פלוני אין לפקפק [כי] חשבונו מיום ב'. ואם יכתוב ביום ראשון נראה לכתוב בשלשים יום לירח פלוני שהוא יום ראשון לירח פלוני ונראה למורי הר"ף ז"ל שיש לחוש וטוב להמתין עד יום שני למחרת שלא יכנס בשום נדנוד וספק. ואם אותה שנה עיבור וכותב באדר [ראשון] יכתוב לירח אדר ראשון וכמו כן באדר שני לירח אדר שני. מצאתי בתשובת שאלה להראב"ד ז"ל מנהג בכל הארצות דהיכא דאיכא כתובת אשה או גט דכתבין ביה יומי ירחא וכד מקלע תרי יומי בריש ירחא מנינן מיום ראשון מחדש הנכנס ואע"פ שהוא עבורו לחדש היוצא. ואע"ג דלגבי מועדות מנינן מיום שני. ושמעתי סמך לדבר מפי ר' אברהם בר' משה מדכתיב ולא אכל ביום החדש השני לחם מכלל דלענין [מנין] מנינן מיום ראשון. ועוד הביא ראיה בשם חכם אחד מההיא דגרסינן במס' כתובות פרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ד ע"ב] שתי נשים הנהו תרי שטרי דנפקי קמיה דר' יוסף חד הוה כתוב בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לנכסיה לההוא דכתוב בה בחמשה בניסן אמר ליה אידך ואנא אפסיד אמר ליה ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה הוה שמעינן מינה מדלא (כתיב) [אמר] אומר בר תלתין בניסן את (שהדי) [שהרי] בניסן מלא ש"מ דלענין מנין יום ראשון מראש חדש מחדש הנכנס הוא ע"כ. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בחדושיו במסכת נדרים [ס"ג ע"ב]. וכן נמי כתב אדונינו ומורינו ה"ר שם טוב פלכו ז"ל שבשבועה ובשטרות ובגיטין ובכתובות מונין מיום ראשון של ר"ח. עד כאן משפט הימים בלשון [זכר].
<h2>דף סג.</h2>
דין כתיבת הימים של גט כהלכתו. כך יכתוב בשלישי ברביעי בחמישי ביו"ד באמצע. בשני בששי בלא יו"ד באמצע. יום ראשון יכתוב באחד בשבת. ויכתוב ביום אחד לירח פלוני בשני ימים בשלשה ימים בארבעה ימים בחמשה ימים [בששה] בשבעה בשמונה בתשעה בעשרה [ימים]. באחד עשר יום בשנים עשר יום בשלשה עשר יום בארבעה עשר בחמשה עשר בששה עשר בשבעה עשר בשמונה עשר בתשעה עשר בעשרים יום. באחד ועשרים יום בשנים ועשרים יום בשלשה ועשרים בארבעה ועשרים בחמשה ועשרים בששה בשבעה בשמונה בתשעה ועשרים יום. ואם יהיה ר"ח ב' ימים אם יכתוב הגט ביום שני יכתוב ביום אחד לחדש פלוני אין לפקפק [כי] חשבונו מיום ב'. ואם יכתוב ביום ראשון נראה לכתוב בשלשים יום לירח פלוני שהוא יום ראשון לירח פלוני ונראה למורי הר"ף ז"ל שיש לחוש וטוב להמתין עד יום שני למחרת שלא יכנס בשום נדנוד וספק. ואם אותה שנה עיבור וכותב באדר [ראשון] יכתוב לירח אדר ראשון וכמו כן באדר שני לירח אדר שני. מצאתי בתשובת שאלה להראב"ד ז"ל מנהג בכל הארצות דהיכא דאיכא כתובת אשה או גט דכתבין ביה יומי ירחא וכד מקלע תרי יומי בריש ירחא מנינן מיום ראשון מחדש הנכנס ואע"פ שהוא עבורו לחדש היוצא. ואע"ג דלגבי מועדות מנינן מיום שני. ושמעתי סמך לדבר מפי ר' אברהם בר' משה מדכתיב ולא אכל ביום החדש השני לחם מכלל דלענין [מנין] מנינן מיום ראשון. ועוד הביא ראיה בשם חכם אחד מההיא דגרסינן במס' כתובות פרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ד ע"ב] שתי נשים הנהו תרי שטרי דנפקי קמיה דר' יוסף חד הוה כתוב בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לנכסיה לההוא דכתוב בה בחמשה בניסן אמר ליה אידך ואנא אפסיד אמר ליה ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה הוה שמעינן מינה מדלא (כתיב) [אמר] אומר בר תלתין בניסן את (שהדי) [שהרי] בניסן מלא ש"מ דלענין מנין יום ראשון מראש חדש מחדש הנכנס הוא ע"כ. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בחדושיו במסכת נדרים [ס"ג ע"ב]. וכן נמי כתב אדונינו ומורינו ה"ר שם טוב פלכו ז"ל שבשבועה ובשטרות ובגיטין ובכתובות מונין מיום ראשון של ר"ח. עד כאן משפט הימים בלשון [זכר].
